נפש תאומה וכואבת - אני והליידי
3 שנים של ציפייה מטורפת, 5 חודשים מאז שקניתי כרטיסים להופעה וחיכיתי לה כמו לסם שזורק אותי החוצה מהכאב בחיים האלה. אותו הכאב גם שבר אותה, סיבוב ההופעות באירופה נדחה ל2018 כי היא פשוט לא מתפקדת מכאבים, התפנה לי עוד יום באמסטרדם להתמסטל למוות במקום להיות בהופעה שלה ולהבין שוב כמה אני שונא אותך, גברת פיברומיאלגיה.
גם בגיל 19 אף פעם לא ידעתי להתמודד עם הפחדים שלי, עם החולשות שלי, עם עצם זה שאני נער כל כך מוזר, שונה, חושב אחרת, מתלבש אחרת- משהו נורא שונה שאי אפשר להבין, ואני גם בעצמי לא הבנתי אותי. אני רק זוכר שהיו לי המון התמודדויות, המון כאב, מטען שהיה קבור אצלי בפנים שהכל התחיל בדבר אחד, חוסר ביטחון עצמי ברצפה, ושנאת הגוף שלי.
מאז ומתמיד ברחתי למוזיקה, האוזניות היו בשבילי העולם שלי, אך עם הכל, משהו שם היה חסר, אולי במסר, אולי במי שיוצר את השיר עצמו, משהו שם היה חסר.
אני רק זוכר ערב אחד שבו הייתי צריך לקחת לעצמי אוויר, להיות עם עצמי ולהוריד רגע את המסיכה של האדם השמח שהתעקש למרות הכל להיות שמח, ושהאושר שלו זה רק לשמח אחרים ושהחיוך מרוח לו כל הזמן על הפרצוף, ולהיות רגע אני, להסתובב עם עצמי ברחובות ולחפש את עצמי, שמתי כרגיל את האוזניות, יצאתי מהבית והתחלתי לטייל. תוך כדי טיול שמעתי שיר חדש שיצא, פוקר פייס, של זמרת בתחילת דרכה, ליידי גאגא.
החיבור היה מיידי, שמעתי משהו שפשוט עשה לי טוב לנפש, השיר הזה מאז ליווה אותי בתקופה שהחלטתי שאני לוקח את עצמי בידיים, ומתחיל חיים חדשים. התחיל פה סיפור אהבה חדש עם ליידי גאגא, היא באמת שחררה אותי ועשתה לי טוב, חיזקה אותי כשצריך, המילים שלה היו סיפור חיי, ההתמודדויות שלי, עם ההיכרות איתה רק נחשפתי לכמה היא משפיעה עלי, ומהווה מודל חדש לחיקוי בשבילי.
ואז שמעתי שליידי גאגא מגיעה לישראל, 19.08.09, יום לפני היום הולדת שלי, במה זכיתי?
בלפנק את עצמי בכרטיס לשם, ברור.
החגיגות היו מוקדמות מידי, זה קרה מהר מידי ואבי נפטר ממחלת הסרטן, הכאב היה עצום, אבא שלי היה כל עולמי והשראתי, ועכשיו נשארתי בלי המצפן שלי. כמובן לא יכולתי להגיע להופעה שלה.
אבל המצפן שגאגא שמה לי היה שם בתוך מי שהיא וביצירה המוזיקלית שלה, השירים, הלחן, הצעקות, הסיפור חיים שלי שמאד דומה לשלה, אותו הילד בדיוק כמוה, שאף אחד לא האמין בו, שלמד תיאטרון והבטיח לעצמו לעסוק בזה, ובזכותה, גם למדתי איך לעשות את זה, ועם הכאב על לכתו של אבי, היא ליוותה אותי להתמודד עם הכאב בצורה אחרת, שרה לי בלילות מלאי הדמעות מגעגועים, לימדה אותי להתמודד כמו שהיא התמודדה, להופיע על הבמה, מה שתמיד חלמתי, ונתנה לי את הכוח להאמין שאם היא הצליחה מכל מה שאמרו עליה, גם אני יכול.
גאגא סיפרה באחד הראיונות שהיא שאלה את אבא שלה כשהייתה צעירה, ''איך מוציאים כאב?'' הוא ענה לה משפט ששינה את חייה, ''תכתבי עליו''.
נכנסתי לעולם הבמה, הופעתי על במות במועדונים בכל הארץ, ליינים, פסטיבלים, מצעדי גאווה, לבשתי מה שרציתי והרגשתי טוב עם עצמי – כולם קראו לי מיסטר גאגא. היא היתה המודל שלי בכל מה שהצליח לי, ובכל מה שכאב לי והייתי צריך להתמודד איתו.
כמו שכבר כתבתי קודם, החיים לפעמים משאירים לנו הפתעות שלא ציפינו להם באמצע הדרך, וכך קרה. חצי שנה לאחר מות אבי עברתי תאונת דרכים, בדרך לעבודה משאית צבאית נכנסה מאחורה, קיבלתי מכה והדף עצום לראש והגב, המכה ששינתה לי את החיים מקצה לקצה בגיל 20, אך היה עוד מוקדם לדעת את זה.
עברתי את תקופת ההחלמה מהתאונה, כמובן עם אלבום חדש שגאגא ידעה להוציא בדיוק בזמן, אבל התחלתי להרגיש בגוף שלי משהו שלא הכרתי קודם, ידעתי שעברתי תאונה ויקח לגוף להחלים, הגב יכאב, קצת הראש, אמרתי שהזמן יעשה את שלו וזה יעבור, אך עם הזמן, זה רק החמיר.
עם חלוף החודשים גם התחלתי לצבור עייפות שלא ניתן להסביר, הרגליים פתאום היו חלשות קצת, החלו לי כאבים מפושטים, ומגוון תופעות לוואי שלא הצליחו להסביר טובי הרופאים במשך כמה שנים.
היו ימים שלקום מהמיטה היתה כמו משימה בהישרדות, לנסות להירדם בלילה היה הופך קשה יותר מחלום בלהות.
החיוך הזה שתמיד היה מרוח לי על הפנים, התחיל להיות כבד.
לא ידעתי מה קורה איתי, הגוף שלי תוקף את עצמו גם במצבים שלא עשיתי כלום, התעייפתי עוד לפני שסיימתי לצחצח שיניים בבוקר, ביטלתי הופעות, עברתי ממקום עבודה לאחר, החיים שלי איבדו כיוון והרגשתי שאני משתגע.
אחרי כמה שנים שאני כבר בן 26, לא יכולתי יותר להופיע, אחרי עשרות בדיקות במשך שנים שהראו שהכל בסדר, אבל אלוהים אדירים, אני לא בסדר! התמוטטויות, כאבי תופת בכל הגוף, ביקורים תכופים במיון, ושאלה אחת גדולה, מה לעזאזל יש לי? ולמה אני צריך לשכנע רופאים שבאמת כואב לי?
תוך כדי תקופה קשה של מבצע צוק איתן, איבדתי את סבתא שלי שהיתה יקרה לי מאד וכמובן כאבי תופת שלא נותנים מנוח והכאב הנפשי עוד מוסיף על הפיזי, חשבתי רק על דבר אחד, עוד קצת וליידי גאגא מגיעה לישראל שוב, הייתי בין הראשונים לקנות כרטיס, קיבלתי את פניה כשהגיעה למלון, וכמובן הייתי בהופעה שלה.
חיכיתי להופעה כמו לסם שזורק אותי החוצה מהכאב בחיים האלה.
בסיום ההופעה כבר הייתי ממוטט מכאבים שלא התייסחסתי אליהם, כי כל כך נהניתי, הקהל התחיל לצאת, אני שכבתי על הדשא בפארק הירקון ואמרתי לעצמי – עם כמה שכואבות לי הרגליים והגב שלי כבר בגדר שמועה, הגשמתי חלום, ונהניתי ממנו הכי בעולם. לא וויתרתי.
מכל המעריצים שהצטלמו לבושים להופעה שלה באינסטגרם, היא צייצה את התמונה שלי, תמיד קראתי לה נפש תאומה, אז הנה.
לקחתי את ההשראה מההופעה הלאה.אם אני לא יכול לשמח אנשים פיזית? אז ממרכז הבמה עברתי למאחורי הקלעים. שמתי את גאגא באוזניות, פתחתי עסק לעיצוב והפקת אירועים, אמרתי לעצמי שאני עדיין יכול, הרי כולם אומרים לי שאני בסדר, אז אני בסדר.
עד שהתמוטטתי ואיבדתי הכרה במסיבת קיץ גדולה שעשיתי, אחרי כמה שנים של חוסר שינה, כאבים, חולשות, בלבול וערפול מוחי, אמרתי שהפעם אני קצת אנוח, אבל שאני איך שארגיש קצת יותר טוב, אני רוצה לדעת מה יש לי, בכל מחיר.
פירסמתי פוסט בפייסבוק בו ביקשתי מאנשים פשוט להפסיק לגעת בי. לא לחבק, לא לתת כיף, ''אל תגעו בי, אני לא יודע מה יש לי אבל זה נורא כואב לי''. בין התגובות מצאתי תגובות של שתי בנות שאני מכיר ומילה אחת שלא הצלחתי אפילו להגיד – פיברומיאלגיה.
משם הדרך לאבחון היתה קצרה, רפרוף אחד באינטרנט והתחברו לי כל כך הרבה נקודות בראש, שלא האמנתי שאשכרה מה שאני מתלונן עליו, יש לו שם, והכי חשוב, הוא אמיתי ולא בראש שלי, אלה בכל הגוף שלי.
עכשיו הגיע זמן השאלות, מה עושים, איך חיים? על מה לוותר? מתי יכאב לי?
כשבפעם ראשונה הגעתי לראומטולוג (מי ש''אחראי'' על טיפול ואבחון פיברומיאלגיה, שהיא בעצם שיבוש בהולכת הכאב ועיבודו במוח, זאת אומרת שהיא מחלה נוירולוגית, שבכלל מטופלת אצל רופא מפרקים, אוקיי.. ראומטולוג.., לראשונה שמעתי את המילה הזו בכלל..) הוא אמר לי שמהרגע הראשון שנכנסתי אליו לחדר הוא ראה שיש לי פיברומיאלגיה, אז למה לעזאזל אף אחד אחר לא ראה את זה?
היו לי המון חברים ומשפחה סביבי, אבל ברגעים הכי קשים הייתי בורח, ילד בן 28 כמו אותו ילד בן 19, לליידי גאגא, ומצאתי אצלה תשובות, מצאתי אצלה מישהי שנלחמת על כל דבר שחשוב לה, והפכתי כז. מצאתי מישהי שמגשימה את החלומות שלה בכל מחיר, והתחלתי להגשים חלומות, מצאתי מישהי שיודעת איך להרגיע את הכאב שלי, והבנתי שאני חייב להתחיל ללמוד להרגיע אותו בעצמי. השירים שלה וכל מה שיצא לה מהפה היוו תשובות לכל השאלות שלי.
יש ללידי שיר מאד שמח וקופצני, שמספר בעצם על חווית האונס שלה.
שמח וקופצני? אונס? זה בדיוק העניין, גאגא מאמינה להילחם בכאב, באהבה.
אחרי כל כך הרבה שנים ששנאתי את הגוף שלי הוא מחזיר לי שנאה, אבל אני נלחם בו באהבה.
עם האלבום האחרון שלה תמיד חייב לבוא משהו טוב כמו בכל אלבום, אז הכרתי את בן זוגי, שבקרוב אנחנו מתחתנים.
כמובן שקנינו כרטיסים להופעה, ליידי גאגא באמסטרדם, קצת להירגע לפני החתונה, קצת קנאביס רפואי חופשי, מושלם. התרופה המושלמת למצב שלי.
השיר האחרון שהוציאה, נקרא THE CURE, תרופה.
''אני אתקן אותך עם האהבה שלי, אני ארפא אותך בכל דרך''
גאגא חשפה בתחילת ספטמבר 2017, שנה אחרי צאת האלבום האחרון וחודש אחרי היציאה לסיבוב ההופעות, שהיא סובלת מכאב כרוני, והוציאה פרומו לסרט שיוצא בקרוב שמלווה אותה בתקופה האחרונה עם הבעיה החדשה הזו שלה, כאב כרוני. בפרומו הראו אותה מחבקת את עצמה, ועל הפנים שלה היה משהו אחר, היה משהו שאני מכיר, היה מבט של כאב שהרגשתי שאני מסתכל על עצמי במראה, שלחתי מיד הודעה לידידה שמעריצה אותה גם, וכתבתי לה בפשטות,
''לגאגא יש פיברומיאלגיה''.
אחרי שבוע שבו מתבטלות כמה הופעות שלה, כשאני מחכה לשלי, וכשהפרצוף הזה שלה לא יוצא לי מהראש, ליידי גאגא שיתפה מול כל העולם, אני סובלת מפיברומיאלגיה.
לא רק נפש תאומה, נפש תאומה וכואבת.
בקרוב יוצא סרט שמלווה את גאגא בתהליך הגילוי, האבחון וההתמודדות עם הפיברומיאלגיה. גאגא החליטה לפרסם את הסרט על מנת לעורר מודעות בעולם למחלה, מודעות שאנחנו כל כך צריכים.
מחכה כל כך לראות, למרות שאת התסריט אני כבר מכיר בע"פ.
גאגא מספרת שהחליטה לצלם את הסרט ולהכניס את העולם לתוך התיק הרפואי שלה, כדי להעלות מודעות למחלה.
ליידי גאגא: ''תמיד הייתי כנה בקשר לקשיים הקשורים לבריאות הנפשית והפיזית שלי, ובמשך שנים ניסיתי להבין את המקור להם, כשאתחזק וארגיש מוכנה, אספר את הסיפור שלי לעומק ואקח על עצמי אחריות כדי שנוכל לא רק להעלות מודעות, אלא להרחיב את המחקר בנושא בשביל אלו שסובלים כמוני, כדי שאוכל לעשות שינוי''
ולי נשאר רק לדברים האלה להגיד אמן.
כעבור שבוע קמתי לבוקר מבאס, 3 שנים של ציפייה מטורפת מאז ההופעה האחרונה, 5 חודשים מאז שקניתי כרטיסים להופעה וחיכיתי לה שוב כמו לסם שזורק אותי החוצה מהכאב בחיים האלה. אותו הכאב גם שבר אותה.
סיבוב ההופעות באירופה נדחה ל2018 כי היא פשוט לא מתפקדת מכאבים, אז עכשיו אני יושב וכותב, כי ככה מוציאים כאב, לא?
התפנה לי עוד יום באמסטרדם להתמסטל למוות, במקום להיות בהופעה שלה אני אשב בקופישופ הולנדי בתקווה להרגיש פחות כאב בגוף ולקבל קצת שקט מהמלחמה היומיומית שלי איתה, אני אמלמל לעצמי משפט אחד,
כמה אני שונא אותך, גברת פיברומיאלגיה.
לקחת לי את הסיכוי לאהבה, לא ויתרתי ומצאתי אותה.
לקחת לי את הסיכוי להצליח, אבל אני מרוצה מכל מה שיש לי.
לקחת לי את הגוף אבל למדתי ככה להפעיל יותר את המוח.
לקחת לי את ההופעה של ליידי גאגא, אבל לא לקחת לי את ההשראה והתקווה.
גנבת לי עוד רגע אחד של שקט שכל כך חיכיתי לו, אבל אני אצור עוד 30 כאלה.
אי אפשר להבין אותך, אף אחד לא מבין אותי, אבל אני עכשיו מבין הרבה יותר טוב את עצמי.
לקחת לי המון, אבל ההחלטה אם להיות מאושר או לא, היא רק שלי.
פיברומיאלגיה,
''אני אתקן אותך עם האהבה שלי, אני ארפא אותך בכל דרך''
כואב לי ואני עייף, אבל אני לא מתכוון לוותר.
